"אני רוצה קמע שהחגים יצאו באמצע השבוע"
"הייתי שמחה לקמע שירד שלג. פתיתי שלג, אין עבודה ובית ספר"
אלה חלק מהבקשות לקמעות שהגיעו באי-מייל לאתר "רשות הקמעות", רשות אשר נוסדה אחרי שנים של בוז והתנכרות מצד הממסד, ולמעשה נוצרה ע"י איתם טובול, מעצב גרפי ומבעלי סטודיו "גרוטסקה" הירושלמי. הפרויקט נוצר במסגרת שהות אמן בביתא
7 קמעות פוזרו בסביבות שוק מחנה יהודה, ולמעשה הינם שלטי רחוב. כל שעל הנתקל בהם לעשות הוא לצלמם בטלפון החכם שלו, וכך לאסוף אותם ולהתמירם לקובץ, ישות עכשווית חסרת גוף אלא רק רעיון ורוח.הקמע אם כן, ניתן לנשיאה בצורה העילאית והטהורה ביותר שניתן לחשוב עליה, ואין צורך עוד בקלף, צדף, מטבע, חוט וכל סוג אחר של אובייקט פיזי השייך לעולם הישן
הקמעות החדשים אינם באים להחליף את המסורת המפוארת וארוכת השנים של העדות והדתות המגוונות המתגוררות בירושלים, שהיא בשר מבשרה. הקמעות עוסקים בטרדות חדשות של האדם האורבני. קמע להגנה מפני דוחות, קמע לזירוז תורים, קמע לאריכות חיי הסוללה ועוד. הקמע מציע שרות נוסף לאזרח, כשלט רחוב לכל דבר. יש שלטי תנועה, הכוונה, אזהרה ועוד, ויש שלט למזל
הפרויקט בוחן את המתח בין ממסד למה שחותר תחתיו, ומה קורה כאשר סמכות רשמית נוטלת לעצמה את הזכות לאשר ולהפיץ קמע, שבמהותו מגלם את ההיפך הגמור. שאלות בנוגע לבירוקרטיה, לפרגמטיות, לרציונליות, לרשמיות ולעוד תחומים שנדמה שסתירה גמורה שוררת בינהם, מוצפות בעיני המתבונן בשלטי רחוב אלה
בית אינו מצריך שילוט, ואילו הרחוב כן. הבית, הטרוטופיה פרטית לדייריו, והחוץ הכאוטי שהסדר שהממסד מנסה להשית עליו לשוא, מהווים הפך גמור. הקמע והשלט כמסמנים עיקריים של שני אלה בהתאמה, מתאחדים לישות חדשה ומוזרה. האם השלט/קמע אכן מביא מזל, מעצם הסמכות שניתנה (או שמא נוכסה) לרשות הקמעות.
נציג רשמי יעמוד לשירותכם במקום לכל שאלה והתייעצות.
