

Photo by Maoz Vaystooch

Photo by Maoz Vaystooch
איתם טובול כותב על עבודתו (הכרזה שפותחת את הפוסט): ״בבסיס מצוות השמיטה, כפי שאני תופס אותה, עומדת מהפכה ממוסדת: אחת לשבע שנים אנו נדרשים לבצע אקט חברתי קשה מנשוא. בהקשר זה בחרתי לשוב לאמירתו של סעדיה מרציאנו, מראשי הפנתרים השחורים ומאבות המחאה החברתית בישראל, אשר תבע להגדיל את עוגת התקציב המחולקת באופן לא שוויוני. העוגה המפורקת מבטאת אקט מהפכני וגם רומזת למשפט המפורסם של מארי אנטואנט, המשקף את אטימותה של החברה השבעה כלפי מי שאין לו דבר: 'אם אין לחם, שיאכלו עוגות'״